ככל שחופרים יותר עמוק מכסים פחות שטח. את האמת הכואבת הזאת למד כל זאטוט על חוף הים, כאשר הגיע עם החזון לחפור בור עמוק שיוכל למלא במי ים, והגיע למסקנה שאולי יהיה לו בור עמוק, אך צורתו תהה צורת חרוט ובכלל אי אפשר לעשות בו כיף ולהשתמש בו כבריכה. ניסיון להרחיב את קירות הבור סמוך לקרקעיתו הסתיימו לרוב במפך נפש, כאשר כל קירות הבור קרסו פנימה ואנחנו נותרנו שפופים על עמל יומינו שירד לטמיון. אלה רק מכונות קסם המסוגלות לחפור עמוק מבלי להקטין את קוטר הבור.
לפני מספר שנים חשף אותי פרופסור מכובד לתיאוריית הדיגנינג והג'אמפינג, הגרסה המדעית לסיפור הביש עם הבור על חוף הים. כסטודנטים לתואר ראשון אנחנו לומדים הכל מהכל, ולפעמים מרגישים שאנחנו לומדים הכל על כלום. עם התקדמות הדרך באקדמיה, וככל שמעמיקים בתחום העניין, היקף התחום הנחקר קטן. האמירה הזאת נכונה גם בחיים כמכלול: כילדים אנחנו נחשפים להרבה תחומי עניין, הולכים לחוגים רבים, מנגנים, רוקדים, מציירים, פעילים בתנועות נוער ועוד. עם הגיל רובינו מתמקדים בתחום עניין אחד או שניים, ואתו ממשיכים הלאה כתחביב או כמסלול קריירה עיקרי.
לאחרונה אני מנסה להחליט מהם סדרי העדיפויות שלי, מה אני אוהבת יותר ובמה אני רוצה להתמקד. ברור לי שהספורט והתפירה נמצאים משני צידי נדנדה: תקופות בהן אני תופרת הרבה הן תקופות בהן אני רצה מעט, ותקופות בהן אני פעילה בעולם הספורט הן תקופות ארוכות של שקט והעלאת אבק בגזרת מכונת התפירה. בנוסף, קיים עניין מגוון בתחומים האקדמיים שאני לומדת וגם כאן לא ברור לי מה אני אוהבת יותר ועל מה אני מוכנה לוותר. חברה טובה ואני החלטנו על אקסיומת משולש האהבה: מה שלא עובד ברומנטיקה האנושית עובד בתחומי עניין, החלטנו שמתח בין שלושה תחומים יוצר שלם העולה על סך רכיביו. בנוסף, החלטנו ששלושת התחומים ביום מן הימים ימצאו את הדרך ויקשרו זה לזה. התיאוריה החביבה הזאת אמורה להסיר מעל ליבי את נקיפות המצפון כאשר אני מוצאת את עצמי משוטטת באתרי אופנה באינטרנט, קוראת על תחרויות טריאתלון, ועושה שיעורים בביוכימיה. זה משולש האהבה שלי.
אך כידוע, אמור זה שם של דג. נקיפות המצפון הפכו מעינוי סיני לנגרות של ממש ואינני מצליחה להפסיק להרגיש אשמה על כך שאני לא מתמקדת בתחום אחד. "פרוקרסטינטורים" קוראים לאנשים מסוגי, אשר ממלאים את יומם בעשייה אשר לכאורה אינה מניבה פירות. "הבשלה" אני אומרת לעצמי כדי להרגיע את המצפון. כאילו אני מטטרת ידע אל תוך סדר היום, ידע אשר יתגלה כחיוני ביום מן הימים ורק כאשר יעבור סף קריטי וישבור את יכולת ה"בופר" של העניין האקדמי. ייתכן שאז ההשקעה הסיזיפית בפעולות אשר נראות כאילו אינן פרודוקטיביות ישתלם.
בהתקרב סוף סמסטר ב' אני עורכת חשבון נפש, מייצרת לעצמי משוואות של רצון והספק, מנסה לתת לעצמי ציון המתייחס ליעדים אשר הגדרתי והאם עמדתי בהם. לא הגעתי לרמת מיומנות אליה שאפתי בתחומים מסויימים, אך מצד שני נחשפתי והעמקתי בתחומים אשר לא חשבתי שאתעניין בהם.
אני מסתכלת על הבור שחפרתי בשנה האחרונה, על היקפו ועל עומקו. אני מנסה להבין האם הצלחתי להגיע לאיזון בין העומק המצומצם לקוטר השטחי, ותוהה באיזה שלב בחיי אצטרך לוותר על הרצון להתעסק בהרבה דברים ואהיה חייבת לבחור. להתמקד בעומק ולוותר על הקוטר. המחשבה הזאת, שמסיבות ברורות מדכדכת אותי, מחזירה אותי למשולש האהבה. בגילי הצעיר לפחות התמימות טרם נלקחה ממני, ואני עדיין מאמינה שבחיים, כמו באגדות, דברים מסתדרים לבסוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה