הרבה מים זרמו בבתים שאני מנקה מאז שהכרזתי לפני כשנה על כוונתי לרוץ במרתון אמסטרדם. הלבטים היו קשים, מצד אחד אין משהו בו הייתי חפצה יותר מאשר מרתון סתווי, אך מצד שני בהתקרב רגע האמת הרגשתי שזה לא מתאים. ה"מנטוס" שאת דבריו אני לוקחת ברצינות גדולה (בעיקר כי הוא כמעט תמיד צודק) אסר עלי חד משמעית את הנסיעה. לא עניין של כושר אלא משהו בתזמון. זה תמיד התזמון, לא?
הבעיה היא שאו שרצים מרתון או שלא. אני לא מסוגלת להתאמן לפי תכנית מרתון בידיעה שהמטרה לא נמצאת שם באופק, ואם מכניסים למשוואה את העובדה שזה עתה התחלתי לרוץ עם הרצים הירושלמים ואני עדיין בעיצומו של משבר זהות (קבוצתי התל אביבית האהובה רחוקה ואני מתגעגעת) – לא באמת התאמנתי. הכושר שלי נשמר על רמה בזאלית אבל הנושא מאוד מעורפל. אני לא רצה עם קילומטרים ולפעמים אפילו לא לפי זמן, סוג של שאנטיות, בשונה כל כך מה"אני" שמפטרל במסדרונות הדסה.
לפני מספר חודשים החלטתי לרוץ את חצי-מרתון בית שאן, נראתה לי מטרה סבירה, ומאחר שהתחייבתי לידיד טוב נראה שאצטרך אף לעמוד בה. אך לדאבוני לא התחייבתי לתכנית האימונים, השבועות חלפו, והכושר שלי נותר כפי שהוא: די בזאלי. בהתקרב מירוץ נייקי תהיתי ביני ובין עצמי אם אני מסוגלת ל10 קילומטרים וכשאמרו לי שמירוץ אייל בעוד שבוע למרחק של 15 קילומטרים הוא ה"מסכמת" לפני חצי המרתון, נבהלתי ממש. איפה אני ואיפה חצי מרתון?
אבל מירוץ נייקי היה ועבר בשיא הכיף, והבנתי שזה שאני לא רצה לפי קילומטרים לא אומר שאני לא מסוגלת לרוץ אותם כשהם מופיעים. בספונטניות קניתי הרשמה ל"סובב עמק" והתלבטתי אם ללכת על ה 12 הסולידי או על ה 22 הסולידי פחות, בעיקר כדי לבדוק אם יש לי עוד סיכוי להדביק את פער הקילומטראז' בשביל חצי המרתון.
ביקורו של המנטוס לפני כשבוע טרף את הקלפים. "ברוווור שאת יכולה לרוץ את ה 22, גם את ה32 אם את רוצה". תבינו שמדובר בריצת שטח בעמק יזרעאל. נסיעה ארוכה, שטח, גבעה או שתיים, צריך לקום בשביל זה ב3:30 לפנות בוקר. לא טריוויאלי.
עשיתי רשימת "בעד" 32:
1. אני אוכל לוודא שאני מסוגלת לרוץ 21 קילומטרים, בשביל חצי מרתון בית שאן.
2. הטרמפ שלי רצה 32, והזינוק שלה שעה לפני ה 22. יהיה קר בבוקר, לא כיף לחכות שעה בקור בשביל זינוק (למרות שהובטחה לי חברה משובחת).
3. בהוראות ששלח מארגן המירוץ נאמר שהג'לים שיש בתחנות ההזנה מיועדים לרצי ה 32 ומעלה בלבד. מאחר שתוקפם של כל הג'לים שלי פג לפני שנה ומשהו, ידעתי ששווה לשמור את האופציה לג'לים מהמארגנים.
רשימת הנגד כללה סעיף אחד:
הריצה הארוכה ביותר שלי בעבר הנראה לעין הייתה איפשהו בין שעה ורבע ל 15 קילומטרים, אין לדעת כי לא רצתי לא עם שעון ולא עם קילומטרים.
עשיתי סקר שוק על מנת לראות מי תומך בטירוף. י' חברתי שאלה בנימוס "כבר עשית פעם קפיצה מפגרת כזאת בקילומטראז'?" לעומתה, ר' השמרנית בדרך כלל עודדה את המעשה ואף שאלה האם אני מנסה להשלים פערים בשביל תכנית לקראת מרתון טבריה או ירושלים. עם תמיכה של שתי אלה (אל תטעו, י' עודדה את המעשה, קפיצה מפגרת בקילומטראז' היא לחם חוקה) ובנוסף ביקורו של המנטוס שהיה בגדר זריקת עידוד מ"הבית" דחפה אותי למעשה.
וכך מצאתי את עצמי על קו הזינוק של ריצה לאורך 32 קילומטרים בעמק יזרעאל. כעבור מספר שעות ושיחה קולחת עם י' שרצה איתי לכל אורך הדרך הגענו אל הסוף.
מפגרת, אבל לפחות לחצי מרתון אני מוכנה.
