אני אדם האוהב את שגרתו, וזה דבר טוב שכן השגרה היא זו שמלווה אותנו רוב הזמן. נדמה שאני משקיעה אנרגייה רבה כדי לייצר ולתחזק את השגרה האהובה שלי, לפחות כך עשיתי בחיי הבוגרים. היה לי חשוב שהשבועות יהיו דומים אלה לאלה, שבכל יום רביעי אצפה בפרק משמח בטלוויזיה ואוכל גלידה, שבכל יום רביעי ראשון של חודש אומר לעצמי "איזה כיף לי שאינני יתומה ושאינני מחכה ליום זה בחרדה" (מי שלא מכיר את הספר שילך ויקרא), ושכל יום שישי בבוקר יחגג בשמחה וצהלה עם הרפתקאה מיוחדת. בנוסף במשך השנים השגרה כללה רכיבות אופניים בשבת, ריצות שטח בשישי, ואימון ריצה באצטדיון בימי שלישי בבוקר – שלושת אלה היו הרגליים עליהן עמד השבוע שלי, מעין עוגן שהזכיר לי שיש "בית" יהה אשר יהה.
אל מול הרצון לייצר שגרה ניצבת המציאות. והרי המציאות מוכיחה שבתור אדם המחפש שגרה, אני עושה הרבה מאוד כדי להרוס אותה במו ידיי. הרי אני זאת שמקפידה להבריז באופן סמי-עקבי מהריצות עם חבריי הרצים הירושלמים, שמזמינים אותי ללא הרף ומקפידים להנעים את זמני כאשר אני לפתע לא מבריזה.
הפתעה כזאת ציפתה לי בנר שביעי של חנוכה; באותו הערב לפתע רוח העדר-ההברזה נחה עלי והגעתי במועד הנקוב לפגוש את חברתי ת' ל"קוויקי" בעיר ("קוויקי" על שם מהירות הריצה של ת'). איפשהו באמצע הריצה, כנראה בין עלייה אחת למשנה כאשר החמצן חסר מתוך שילוב של הגובה והקור הירושלמים ומהירות הריצה, הבנתי למה אני מקפידה להרוס לעצמי את אותה שגרה עצמה אשר על ייסודה אני שוקדת. שהרי עזבתי משהו טוב כשעברתי לירושלים; קבוצת הריצה שלי מהמרכז שהיא מה שאני מחשיבה בתור "בית", הייתה אחד הוויתורים המשמעותיים שנלוו למעבר. לאורך השנים האחרונות ניסיתי למצוא לעצמי "במקום" אבל במציאות, וסליחה על התמימות, אין תחליפים. אני חושבת שמתוך כל הניסיונות למצוא את "הבמקום" שלי, ומתוך כל האכזבות שנחלתי כאשר גיליתי על כל דבר חדש שהוא איננו "במקום", שכחתי שאני בכלל לא אמורה לחפש תחליף. אני אמורה למצוא משהו אחר וטוב כחלק מביתי החדש.
ואותו ה"אחר" נפגש מספר פעמים בשבוע ממש מתחת לחלון ביתי. ה"אחר" נפרש ממנו בצורת גן סאקר על מסלוליו הנחמדים וטבעת הרולר-בליידס הנהדרת. ה"אחר" ממשיך לטפס אל האצטדיון, אמנם לא הדר יוסף, אבל אצטדיון למהדרין. אין תחליף ליער בן שמן אבל יש את ה"אחר", הוודאי, או הר איתן. אלה לא רחובות יפו האהובים והחגיגיים במיוחד בעונה זו, אבל אלה כן הרחובות "האחרים" – הרחובות הירושלמים המקושטים בחנוכיות, ואם מחפשים היטב גם מוצאים עצי חג מולד מאירים המבצבצים ביניהם.
השנים האחרונות הוכיחו לי מעל לכל ספק שאין אדם או דבר ברי תחליף. יש תבניות התנהגות, יש מגמה של רצון, יש פרמטרים של התאמה. תחליפים – אין. כנראה שאין כמו אותו "הבית" שמחכה לי במרכז, אבל אם אתן לעצמי להתנסות ב"אחר" ולתת לו להציג את עצמו, אולי הוא אף יהפוך להיות "האחר שלי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה