בגיל צעיר למדתי שכל אחד מאיתנו לומד דברים בדרך אחרת, ולכן מורה טוב הוא כזה שיודע להסביר לכל תלמיד בדרכו שלו. השבוע שמעתי ממרצה משפט שלא חשבתי שאשמע באוניברסיטה, בטח לא בקמפוס עין כרם, בלימודי רפואה: "אם יש משהו שלא ברור, תגידו לי מספיק מוקדם, כדי שאוכל להערך לזה. אולי להסביר בדרך אחרת, אולי להשתמש בעזרים". המרצה הזאת יוצאת דופן. לא רק כי אכפת לה שנבין (להבדיל מ – היא רוצה ללמד) אלא יוצאת דופן גם באישיות, במראה, בלבוש, באינטונציה, בתסרוקת, בשם. לפני מספר שיעורים שאלתי את זה שישב לידי, האם נראה לו שהיא השתלבה בחברת הילדים בצעירותה. "בואי נראה, היא פרופסור. אני חושב שלא". השונות שלה גרמה לי לתהות האם פופולריות היא אכן עניין סובייקטיבי כפי שניסו לגרום לי להאמין לאורך ההתבגרות, או שמא מקובלות, שייכות, פופולריות ונורמליות הם מושגים מוחלטים.
אני שמה לב כיצד, כמו בחברה שלנו, גם המרצים נחלקים לאלה האהובים על הסטודנטים ואלה שלא. זה עושה לי קצת עצוב, לצפות מהצד במרצים שנראים כל כך "שונים" כבני אדם מסביבתם, ולדעת שלא משנה כמה טוב לבו של אדם, ה"שונים" ישארו כאלה גם בעתיד. "העולם לא אוהב ייחוד, העולם אוהב נורמליות" משפט מפתח מהיפה והחנון, אי אפשר שלא להתעצב על נכונות המשפט הזה, התקף גם כאשר מגיעים לחברה חנונית מיסודה. גם בגבעת רם וגם בעין כרם יש חנונים, יותר ופחות; גם בגבעת רם וגם בעין כרם יש כאלה פופולרים, ויש כאלה שממש לא. כשהייתי קטנה אמרו לי שמושגים חברתיים התקפים לבית הספר היסודי הולכים ונכחדים עם ההתבגרות. שנוצרות חבורות, ככה שכבר אין תמימות דעים ביחס אל פרט בודד. הדבר נכון בחלקו, שכן רובינו משתייכים לחבורה כזו או אחרת, מה שמדגיש ומקצין את הניכור בינינו. אולם, למרות החבורות, יש אנשים שיהיו מקובלים ויש כאלה שלעד יקבלו יחס של מוזרים.
כחברה אנחנו עושים מעט מאוד על מנת להכיר את הפרטים הסובבים אותנו, הדבר נכון גם כאשר מפרקים את המבט הכוללני על "חברה" ומסתכלים על כל אחד מאיתנו בנפרד. אנחנו נוטים לשקוע בבועה שלנו ולהעניק מעט מאוד יחס ועניין לאלה שמסביבינו. אכפת לנו בעיקר מהאושר של עצמינו ופחות מהאושר של ההוא היושב כמה מושבים לידינו, וכי איך נוכל להעניק יחס למאות הלומדים אתנו במסלול?
חברים שאלו אותי למה כל כך אכפת לי אם מרצה אחד או אחר השתלב בחברה כילד. התשובה היחידה שאני יכולה לתת היא, שאני רוצה לדעת שהם מאושרים, שאנשים טובים, ובלי קשר למידת התאמנתם למוסכמות חברתיות שונות, מקבלים את הטוב המגיע להם.
אושר הוא מושג חמקמק אשר מרבים לבלבל עם סיפוק או שליטה. כל אחד רשאי לבחור לחיות כפי שהוא רוצה ובלי קשר למידת התאמתו לסובבים אותו, אבל לא משנה הדרך בה נבחר ללכת, כל עוד איננו פוגעים באף אחד אחר, מגיע לנו להיות מאושרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה